אמנון רובינשטיין
אמנון רובינשטיין
משפטן, פובליציסט, סופר ופוליטיקאי (1931-2024)
נולד ב-1931 בתל אביב לאהרון שהיה קבלן בניין מייסד “קבוצת רובינשטיין” ורחל אימו, (ממשפחת וילוז’ני) שעלו ארצה מפולין בשנות העשרים של המאה הקודמת. את לימודיו עשה בתיכון למסחר “גאולה”. כתומך אצ”ל, כאשר היה בן 16 נודע לאביו כי בנו נכלל ברשימת החשודים של הבולשת הבריטית. אמנון הוברח לבולטימור בארה”ב, שם התגורר אצל קרוביו והשלים את לימודי התיכון שלו.
לאחר חזרתו ארצה, גויס למערך הקרבי של חיל התותחנים. בהמשך עבר לשרת במערך הנ”מ, שם שירת כקצין. בשנת 1955, החל ללמוד משפטים, כלכלה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים. סיים את לימודיו בהצטיינות והחל את התמחותו בפרקליטות המדינה וכן אצל עורך הדין חיים צדוק. בשנת 1959, עבר ללונדון ללימודי דוקטורט במשפטים באוניברסיטת LSE. עבודת הדוקטורט שלו שעוסקת במשפט מנהלי פורסמה כספר בהוצאת אוקספורד.
בתחילת שנות השישים החל אמנון להיות מעורב בפעילות חברתית-ציבורית, ולהפגין ניצנים ראשונים של מעורבות פוליטית.
בשנת 1963 כשנוסדה אוניברסיטת תל-אביב, מונה אמנון לתפקיד הדיקן הראשון של הפקולטה למשפטים, בה שימש גם כמרצה. הוא כיהן בתפקיד זה עד שנת 1970.
במאי 1964 החל לכתוב מאמרים בעיתון ‘הארץ’ – על ענייני דת ומדינה, בדגש על כפייה דתית והיחס לערביי ישראל.
בשנת 1969 קיבל רובינשטיין הצעה מהטלוויזיה הישראלית הצעירה להגיש תוכנית אקטואליה בטלוויזיה החינוכית בשם “בומרנג”.
בשנת 1974 היה ממייסדי תנועת “שינוי”, כחלק מתנועות המחאה שקמו אחרי מלחמת יום הכיפורים. בשנת 1992 התאחדה מפלגת שינוי עם מפלגות “רצ” ומפ”ם והוקמה מפלגת “מרצ”, שאת הנהגתה חלק עם שולמית אלוני ויאיר צבן.
בשנת 1977 נבחר לראשונה כחבר כנסת וכיהן בה במשך 25 שנים. כמו כן כיהן בארבעה תפקידי שרים – שר התקשורת, שר האנרגיה והתשתית, שר המדע והטכנולוגיה ושר החינוך, התרבות והספורט. בכל אחד מתפקידים אלה היה פורץ דרך והותיר חותם משמעותי.
אמנון תרם משמעותית לקידום פרוייקט חוקה לישראל ויזם את חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו.
לאחר שסיים את כהונתו בכנסת בשנת 2002, כיהן אמנון כדיקן בית הספר למשפטים באוניברסיטת רייכמן. כמו כן היה פרופסור אורח במוסדות אקדמיים יוקרתיים ביניהם אוניברסיטת קולומביה ואוניברסיטת סטנפורד. בשנת 2022 יסדה אוניברסיטת רייכמן את מרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים.
משנת 2005 החל להוציא לאור ספרי פרוזה. רומן הביכורים שלו “השמיכה”, מתאר סיפורי חיים נפרדים ומחוברים של דמויות ישראליות מימי טרום הקמת המדינה ועד ימינו. דרך עלילות מורכבות בחייהן נפרשת יריעה רחבה העוסקת בנושאים הנוגעים למהותה של החברה הישראלית. בהמשך הוציא לאור את הספרים “כביש מספר חמש”, “הים שמעלינו”, “כניסה נפרדת”, “אהבות אסורות” “השמש השחורה” ו”מתושלח”.
חתן פרס ישראל למשפטים לשנת תשס”ו (2006) וחתן פרס חשין למצוינות אקדמית במשפט לשנת 2010.
היה נשוי לרוני ולהם בן ובת.
אמנון רובינשטיין
משפטן, פובליציסט, סופר ופוליטיקאי (1931-2024)
נולד ב-1931 בתל אביב לאהרון שהיה קבלן בניין מייסד “קבוצת רובינשטיין” ורחל אימו, (ממשפחת וילוז’ני) שעלו ארצה מפולין בשנות העשרים של המאה הקודמת. את לימודיו עשה בתיכון למסחר “גאולה”. כתומך אצ”ל, כאשר היה בן 16 נודע לאביו כי בנו נכלל ברשימת החשודים של הבולשת הבריטית. אמנון הוברח לבולטימור בארה”ב, שם התגורר אצל קרוביו והשלים את לימודי התיכון שלו.
לאחר חזרתו ארצה, גויס למערך הקרבי של חיל התותחנים. בהמשך עבר לשרת במערך הנ”מ, שם שירת כקצין. בשנת 1955, החל ללמוד משפטים, כלכלה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים. סיים את לימודיו בהצטיינות והחל את התמחותו בפרקליטות המדינה וכן אצל עורך הדין חיים צדוק. בשנת 1959, עבר ללונדון ללימודי דוקטורט במשפטים באוניברסיטת LSE. עבודת הדוקטורט שלו שעוסקת במשפט מנהלי פורסמה כספר בהוצאת אוקספורד.
בתחילת שנות השישים החל אמנון להיות מעורב בפעילות חברתית-ציבורית, ולהפגין ניצנים ראשונים של מעורבות פוליטית.
בשנת 1963 כשנוסדה אוניברסיטת תל-אביב, מונה אמנון לתפקיד הדיקן הראשון של הפקולטה למשפטים, בה שימש גם כמרצה. הוא כיהן בתפקיד זה עד שנת 1970.
במאי 1964 החל לכתוב מאמרים בעיתון ‘הארץ’ – על ענייני דת ומדינה, בדגש על כפייה דתית והיחס לערביי ישראל.
בשנת 1969 קיבל רובינשטיין הצעה מהטלוויזיה הישראלית הצעירה להגיש תוכנית אקטואליה בטלוויזיה החינוכית בשם “בומרנג”.
בשנת 1974 היה ממייסדי תנועת “שינוי”, כחלק מתנועות המחאה שקמו אחרי מלחמת יום הכיפורים. בשנת 1992 התאחדה מפלגת שינוי עם מפלגות “רצ” ומפ”ם והוקמה מפלגת “מרצ”, שאת הנהגתה חלק עם שולמית אלוני ויאיר צבן.
בשנת 1977 נבחר לראשונה כחבר כנסת וכיהן בה במשך 25 שנים. כמו כן כיהן בארבעה תפקידי שרים – שר התקשורת, שר האנרגיה והתשתית, שר המדע והטכנולוגיה ושר החינוך, התרבות והספורט. בכל אחד מתפקידים אלה היה פורץ דרך והותיר חותם משמעותי.
אמנון תרם משמעותית לקידום פרוייקט חוקה לישראל ויזם את חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו.
לאחר שסיים את כהונתו בכנסת בשנת 2002, כיהן אמנון כדיקן בית הספר למשפטים באוניברסיטת רייכמן. כמו כן היה פרופסור אורח במוסדות אקדמיים יוקרתיים ביניהם אוניברסיטת קולומביה ואוניברסיטת סטנפורד. בשנת 2022 יסדה אוניברסיטת רייכמן את מרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים.
משנת 2005 החל להוציא לאור ספרי פרוזה. רומן הביכורים שלו “השמיכה”, מתאר סיפורי חיים נפרדים ומחוברים של דמויות ישראליות מימי טרום הקמת המדינה ועד ימינו. דרך עלילות מורכבות בחייהן נפרשת יריעה רחבה העוסקת בנושאים הנוגעים למהותה של החברה הישראלית. בהמשך הוציא לאור את הספרים “כביש מספר חמש”, “הים שמעלינו”, “כניסה נפרדת”, “אהבות אסורות” “השמש השחורה” ו”מתושלח”.
חתן פרס ישראל למשפטים לשנת תשס”ו (2006) וחתן פרס חשין למצוינות אקדמית במשפט לשנת 2010.
היה נשוי לרוני ולהם בן ובת.