אני יליד תל אביב

archiveofthefuture חנוך ברטוב אמא, מקום, משפחה, פתח תקווה, תל אביב

אני יליד תל אביב

אמא⋅מקום⋅משפחה⋅פתח תקווה⋅תל אביב

באותם נושאים

הזכרון הראשון

שולמית לפיד

לא היה קבר יהודי אחד

יצחק בן נר

בורחת מקונפליקט

שולמית לפיד

לא יודע מי זה אלתרמן

אשר רייך

לעזוב קיבוץ זה כמו בגידה

אהרון מגד

עם מדים בצבא הציוני

אשר רייך

תפוזים על הרצפה

רות בונדי

לא יגעו בבן יקיר שלו

חנוך ברטוב

רציתי לראות את הים

אשר רייך

חנוך ברטוב

סופר, מחזאי ומתרגם, חתן פרס ישראל לספרות (1926-2016)

⇩להורדת תמלול הראיון

נולד ב-1926 בפתח תקווה כחנוך הלפגוט להורים שעלו מפולין שנה קודם לכן. למד בבית ספר דתי ובגימנסיה על שם אחד העם בפתח תקווה, אך בגיל 15 עזב את הלימודים והחל לעבוד בליטוש יהלומים ובריתוך.

ב 1943, בטרם מלאו לו 17, התגייס לגדודים הארץ-ישראלים בצבא הבריטי ומשם עבר לבריגדה היהודית במסגרתה נלחם באירופה במלחמת העולם השנייה.

בפברואר 1946 נשא לאשה את חברתו מן התיכון, יהודית שימר ז”ל. סיפורו הראשון, “צל העבר”, ראה אור בשבועון “הגלגל” בנובמבר 1945.

לאחר שחרורו מהצבא הבריטי החל ללמוד היסטוריה ותולדות עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. עם פרוץ מלחמת העצמאות הפסיק את לימודיו ושירת בחילות השדה של ההגנה ולאחר מכן בצה”ל.

ברטוב נחשב לאחד מסופרי דור תש”ח. מ-1948 פרסם באופן סדיר סיפורים קצרים שנושאיהם ניזונו בעיקר ממעגלי חייו.

לאחר סיום מלחמת העצמאות השלים את לימודיו וב 1951 הצטרף ביחד עם אשתו יהודית, לקיבוץ עין החורש, שם עבד בפלחה ובהוראה. באותה התקופה פורסמו ספריו הראשונים, הרומנים “החשבון והנפש” (1953) ו”שש כנפיים לאחד” (1954).

ב 1956 עזב את הקיבוץ ועבר לתל אביב, בה התגורר עד מותו. עבד שנה בהוראה ב”תיכון חדש” ולאחר מכן כעורך לילה העיתון “למרחב”. בשנים 1958-60 שימש כסופר העיתון בארה”ב.

בין השנים 1966-1968 שימש נספח תרבות בשגרירות ישראל בלונדון. מ-1970 ועד שפרש לגמלאות ב 1991, היה חבר מערכת העיתון “מעריב”, בו פירסם טור אישי בשם “הפרט הקטן”.

לאורך השנים פרסם ברטוב עשרות קובצי סיפורים, רומנים, ספרי מסע, ספרי מסות, נובלות וסיפורים תיעודיים, בהם “פצעי בגרות”, “רגל אחת בחוץ”, “של מי אתה ילד”, ספרו הביוגרפי “דדו – 48 שנה ועוד 20 יום”, רומן אוטוביוגרפי בשם “מתום עד תום” והמחזות “שש כנפיים לאחד” ו”סע הביתה יונתן”. ספרו האחרון, “קריאה עיוורת” ראה אור ב-2013 בהוצאת הספריה החדשה.

יצירותיו של ברטוב תורגמו לאנגלית, צרפתית, ספרדית, רוסית ויוונית.

ספריו זיכו אותו בין היתר בפרס אוסישקין, פרס שלונסקי, פרס ביאליק, פרס עגנון, פרס יצחק שדה לספרות צבאית, פרס ראש הממשלה, פרס נשיא המדינה, פרס מפעל חיים ע”ש יהודה עמיחי, פרס ישראל לספרות (2010) ואזרחות כבוד של העיר פתח תקווה.

אישתו, יהודית, נפטרה בשנת 1998. בנו, עמר ברטוב, הוא היסטוריון ובתו, גילת גילת בורקהארט, היא ד”ר לפסיכולוגיה. בשנותיו האחרונות חי עם פרופסור מיכל אורון ברטוב