רות בונדי
עיתונאית, סופרת, מתרגמת וביוגרפית (1923-2017)
רות בונדי נולדה בפראג בשנת 1923. בת בכורה ליוסף בונדי ופרנציסקה לבית הרמן. למדה בבת ספר צ’כיים וגרמנים ולאחר מכן בבית ספר למסחר. ביולי 1942 נשלחה לגטו טרזין, ולאחר מכן הועברה לאושוויץ ומשם לברגן-בלזן. עם שחרורה ע״י הבריטים באפריל 1945 שקלה רות בונדי 35 קילו. מלבד אחותה אדית, נספו כל בני משפחתה.
לאחר המלחמה היא שבה אל פראג, עבדה באיסוף מסמכים ועדויות במפעל לתיעוד קהילת פראג ולאחר מכן כמתרגמת מאנגלית לצ’כית, בסוכנות החדשות “United Press” בפראג. בסוף דצמבר 1948 היא התנדבה לגיוס חוץ לארץ (גח”ל) ועלתה לארץ עם אחותה, אדית במסגרת “הבריגאדה הצ’כית”. בישראל היא הורידה את המספר שעל זרועה בניתוח וויתרה על הפיצויים מגרמניה- למרות שהיתה דלת אמצעים.
בונדי למדה עברית באולפן והחלה לעבוד ב”הדור”, העיתון של מפא”י, ולאחר מכן ב”אמר” העיתון לעולים. במשך עשרות שנים עבדה ב”דבר” השבוע” ומ 1960 היתה בעלת טור אישי ב”דבר השבוע”.
בונדי היתה מכוכבי תכנית הרדיו ההומוריסטית הפופולארית “שלושה בסירה אחת”, שהיתה אחת מתכניות הדגל של קול ישראל בשנות החמישים. לצדה השתתפו בתכנית דן בן אמוץ, דן אלמגור וחיים חפר.
בשנת 1973 פרסמה את “השליח: חייו ומותו של אנצו סרני”, ביוגרפיה ראשונה מסוגה בארץ. לאחר מכן כתבה ביוגרפיות נוספות: “אדלשטיין נגד הזמן” על יעקב אדלשטיין ראש היודנרט בגטו טרזין, “רופא לכל אדם” על ד”ר חיים שיבא ועל צעדיה האשונים של הרפואה בארץ, ו”פליקס” על פנחס רוזן, שר המשפטים הראשון של ישראל.
במקביל לעבודתה העיתונאית והספרותית, תירגמה בונדי מצ’כית לעברית את ארבעת הכרכים של “החייל האמיץ שווייק” וכן למעלה מ-30 יצירות של טובי הסופרים הצ’כים, ביניהם מילן קונדרה, ואצלב האוול, בוהומיל הראבאל וקארל צ’אפק.
ב 1997 פרסמה אוטוביוגרפיה בשם “שברים שלמים”, בה היא מעלה את קורות חייה החל מנעוריה בפראג מלחמת העולם השנייה ועד עלייתה לישראל והשתלבותה בארץ מבחינה חברתית ומקצועית.
ספריה תורגמו לאנגלית, גרמנית, איטלקית, רוסית וצ’כית וזיכו אותה בפרסים רבים, ביניהם: פרס סוקולוב לעיתונות, פרס יצחק שדה לספרות צבאית, פרס בוכמן לספרות ומחקר השואה מטעם יד ושם, פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת, עיטור כבוד מטעם ממשלת צ’כיה ופרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.
בונדי הייתה נשואה לעיתונאי רפאל בשן. בתם היא העיתונאית ואשת התקשורת טל בשן.
מהארכיון של רות בונדי
-
- כתבת מתחילה בחיפה בשנת 1961, שנתיים אחרי עלייתי
-
- בין הנסיונות לשפר את מצבו הכלכלי של קיבוץ כפר רופין בעמק בית שאן היה גידול של נוטריות שנכשל. קיבלתי פרוות נוטירה למזכרת הכתבה.
-
- לעיתונאים לא היו אז מכוניות. נסענו לכל המשימות באוטובוסים.
-
- עם ראש כת האחמדיה בחיפה
-
- עיצוב גראפי של דבר השבוע. במרכז אוהד זמורה, העורך מימין שמואל ברנדט הגרפיקאי
-
- עם ד"ר חיים שיבא שאת הביוגרפיה שלו כתבתי. משמאל מאיר עמית
-
- מכונת הכתיבה אוליבטי הנאמנה שלי בלי מצבי הרוח של המחשבים
-
- עם נח הפטולסקי, איש העלייה השניה טהור ותמים
-
- בראיון עם בן גוריון בשדה בוקר על עתיד יישוב הנגב
-
- עם הבעל רפאל בשן ובתם טל בגיל 5
-
- כלת פרס סוקולוב לעיתונות